בעיני

Katya13

New member
בעיני

שלום לכולם, כרגיל ישנן שאלות שמטרידות אותי, ואני לא מוצאת להן מענה באף מקום. המילה ב"עיני" בכתיב חסר ודאי נכתבת כפי שכתבתי אותה כאן כשהיא בשימוש כמו: בעיני הילד אני מבססת את זה על הידיעה שעיניים כותבים כך (כפי שכתבתי), ומשווה לצירופי סמיכות כמו בתים---> בתי הילדים עד כאן, תקנו אותי אם אני טועה בבקשה, נראה לי הבנתי. מה שמשגע אותי זה מה קורה כשזה בעיני עצמי? אם אני רוצה להביע את דעתי, האם אני כותבת בעיני או בעיניי? ולמה? תודה רבה מראש!
 
...אבל יו"ד עיצורית לא תיכפל ....

היו"ד העיצורית יו"ד המציינת עיצור נכפלת בתוך המילה ובסופה. למשל: בניין, הייתה, בניי, לייצר. אבל יו"ד עיצורית לא תיכפל – בראש המילה, כגון ילד, ישיבה, יצא (=יֵצֵא). – אם היא סמוכה ליו"ד אחרת, כגון ייסד (=יְיַסֵּד), יישיר (=יַיְשִׁיר). – על יד אם קריאה, כגון קיום, קריה (אבל: קריית), מצוין, נוי. (תינתן הדעת שה"א מופקת אינה אם קריאה ועל כן היו"ד מוכפלת לפניה, כגון אופייה [=אָפְיָהּ]). – אחרי אותיות השימוש (מש"ה וכל"ב), כגון הילד, שיצא (=שֶיָצָא, שֶיֵּצֵא), מיד (=מִיָּד), וכן מידי (=מִיָּדִי). – במילים דוגמת זית, בית, ליל (ובתוספת הסופית ה"א: הביתה, לילה). – במילים: אולי, מתי, מים, שמים (=שָׁמַיִם), חי (=חַי), שי, די (וגם דיי או דאי).
 

trilliane

Well-known member
מנהל
אני מניחה שיש מילים שבהן זה נראה רע / מיותר

(או אולי הן מגזרה שונה) ולכן בחרו להחריג אותן. אני רק משערת; זו שאלה שהייתי מפנה לאקדמיה.
 

Katya13

New member
אז...

תודה על כל ההסברים. עכשיו אני יודעת! חלק מהחוקים הכרתי, אך יש משהו שאני עדיין לא מבינה- מדוע זה בני-עקיבא, אך בניי (הבנים שלי)? מה ההבדל? האם זה פשוט כי בצירוף סמיכות יש כלל יוצא דופן? לאחר קריאת המאמר, יש משהו נוסף שמבלבל אותי (אולי מדובר באותו העניין?): אני חשבתי שההבדל בין י' עיצורית ו י' כתנועה הוא מאד ברור. כעת, לאחר קריאת המאמר "עיקרי הכתיב חסר הניקוד" אני לא מבינה- למה במילים כמו יישוב, היוד נחשבת לתנועה ולא לעיצור? למה ב יישוב ו ייתן נקבע כי היוד היא תנועה, ואילו ב ילד ו ישיבה מדובר בעיצור? תודה!
 

trilliane

Well-known member
מנהל
מצוין, בשביל זה אנחנו כאן! ../images/Emo140.gif

בצורות נסמך רבים כמו "בני" היו"ד אינה עיצורית אלא אם קריאה (זה פשוט צירה מלא). למעשה טוענים שבהגייה "המקורית" (ומן הסתם זו הגדרה בעייתית כי הגיית העברית אינה דבר אחיד במקום, בזמן ובין אנשים שונים, אבל אני מניחה שהכוונה להגייה הטברנית המקורית) לא היה הבדל בהגייה בין מורֵה־בית הספר ובין מורֵי־בית הספר, והגיית צירה מלא עם יו"ד כדיפתונג ey היא הגייה אשכנזית מאוחרת יותר. אני לא מתחייבת לדיוק בהסבר אבל זה העיקרון. היו"ד במילה יִשּׂוּב היא אכן עיצורית, היא לא אם קריאה, היא מונעת (בתנועת i). שימי לב שלפי החוקים יו"ד עיצורית לא מוכפלת בתחילת מילה. הסיבה שבכתיב חסר הניקוד כותבים "יישוב" (או "ייתן") היא לא בגלל הכפלה של היו"ד אלא תוספת יו"ד בגלל תנועת i (החיריק). זו אותה תוספת יו"ד כמו בסִפּוּר >> סיפור, טִפּוּל >> טיפול, נִסּוּי >> ניסוי וכו', רק שב"יִשּׂוּב" העיצור הראשון הוא יו"ד, זה הכול. אז יש לנו יו"ד עיצורית שנשארת יו"ד עיצורית בתחילת מילה ואין בה שום שינוי, ואחריה נוספת יו"ד בכתיב חסר הניקוד בגלל החיריק.
 

מיכי 10

Member
../images/Emo32.gif ../images/Emo9.gif בדיוק היום אמרה לי מישהי בעבודה

משפט כזה. "בשביל זה אני כאן", ונורא שמחתי: היא היתה האחות האחראית בְּמשמר הבוקר. אחרי שהכנתי בעזרת המחשב, עם תוכנה מאד-לא-ידידותית, את רוב בדיקות הדם למחר, שמתי לב ששכחתי לציין את שעת לקיחת הדמים (06.00). קצת נבהלתי מהרעיון שאצטרך לעבור על הכל מחדש, והתייעצתי איתה. (התפלאתי שהתוכנה נתנה לי בכלל לעבור הלאה, כי על כל שטות היא מבטלת את הכל, וכאן לא היתה שום התראה). אותה אחות אמרה לי שזה בסדר גמור, ובכלל לא צריך לכתוב שעה, והיא אף פעם לא מציינת את הזמן... נשמתי לרווחה, ואמרתי לה שהיא הרגיעה אותי. "בשביל זה אני כאן.", ענתה לי בחביבות.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
הנקדן של מילון ספיר פישל (או שיש איזשהו באג)

כשאני מתעצלת לנקד בעצמי (ניקוד ידני בסביבת חלונות הוא פעולה מעיקה למדי שאני משתדלת להימנע ממנה...) אני מעדביקה מילים מספיר (הממוחשב) כי זה זמין ונוח, ואפילו לא שמתי לב שזזה להם הנקודה...
(זו לא הפעם הראשונה).
 

Katya13

New member
תודה רבה!../images/Emo6.gif

עכשיו הכל ברור לי! לפעמים יש גם הגיון בחוקי השפה:)
 
למעלה