איך גומ``לים: סיפור הגמ``ל שלנו
מאת: ונוס 26
אז ככה. הצ'ופ שלנו היום בן שנה וחצי וקצת. אני אמורה ללדת את אחיו הקטן באמצע דצמבר, ולקראת הלידה המתקרבת הוחלט שחייבים לגמ"ול אותו. התחלנו בגמ"ל לפני כחודש.
1. מה היה לנו לפני שהתחלנו בגמ"ל:
ילד שלא נעזר במוצץ מעולם, שותה בבקבוק רק מים, ועד הגמ"ל הוא היה ישן איתנו בחדר (בעקרון במיטה לידי) ומתעורר ה-מ-ו-ן לינוק - בד"כ בממוצע כל שעתיים-שעתיים וחצי, לפעמים כל שעה, לעיתים רחוקות היה רצף של 3 שעות. הוא היה נרדם רק בהנקה, וככשהייתי מתעוררת להניק הרבה פעמים הייתי נרדמת איתו ככה שהוא היה מבלה חצי לילה ויותר איתנו במיטה. במעון אגב, הוא היה נרדם במיטה שלו בעצמו. התחושה שלי היתה שאין סיכוי לגמ"ול אותו. יצויין שרק בגיל שנה ושלושה חודשים בערך, הפסקתי להניק אותו "לפי דרישה" (בשיטת המזנון הפתוח) והגבלתי הנקות לכל שעתיים-שלוש. די מהר, ובלי קשיים ירדנו מהנקה לפי בקשתך לשתי הנקות בממוצע אחרי הגן והנקה לפני השינה (וכאמור - אינסוף הנקות כל הלילה) והנקה בבוקר.
2. מה עשינו לקראת הגמ"ל:
קראתי סיפורי גמ"ל שמפורסמים פה בפורום, מצאנו תקופה של יותר משבוע ברצף שבה יש לנו שגרה, שנינו יכולים להיות איתו בבית מהערב עד הבוקר ואנחנו לא ישנים מחוץ לבית. והתכוננו לאפשרות של הרבה בכי ולילות בלי שינה. והכי חשוב - החלטנו איך לגמו"ל, כלומר דברנו על האפשרויות הפתוחות בפנינו, וגיבשנו תוכנית שבה דבקנו.
3. הפסקה קצרה בסיפור לכמה עצות קונקרטיות:
(1) לקרוא סיפורי גמ"ל, ולו רק כדי להבין שאף גמ"ל לא דומה לחברו, שאין לך מושג למה לצפות, שהכל יכול לקרות ושעל הכל אפשר להתגבר. סיפורי הגמ"ל עזרו לנו לתכנן את הגמ"ל ולחשוב מראש על פתרונות שונים לבעיות אפשריות, הם גם עזרו לנו להתכונן ל"גרוע מכל" (למשל, האפשרות שהוא יבכה 3 שעות רצוף).
(2) לבחור דרך ולדבוק בה, לקבל החלטה שגומ"לים וזהו, ולא לעשות ניסונות. לנסות לילה אחד ולהשבר אחרי רבע שעה זה לא להתחיל גמ"ל, זה סתם לבדוק את גבולות היכולת שלך ושלה. כשמחליטים לגמו"ל אז מחליטים שגם אם היא בוכה חצי שעה, ואפילו שעה לא נשברים. תזכרי - אם תתני לה לבכות כל פעם רבע שעה ואז תשברי רק תפסידו, יצא שהיא בכתה רבע שעה לחינם, עדיף, לדעתי שהיא תבכה שעה וחצי לילה כמה פעמים שבסופם תצאו מורווחות (היא תלמד לישון לבד ואת תישני לילות שלמים).
(3) לא ללכת על השיטה של "לתת לה לבכות", אני אישית מתנגדת לה לחלוטין (הסברים בשרשור אחר - דיון עם שונצו - שהיה כאן לא מזמן), הכוונה היא לא לתת לה לינוק אחרי שהיא בוכה כמה דקות, אלא לתת לה מקסימום תשומת לב ולהעביר מסר של "אנחנו כאן בשבילך" גם בלי להניק, בין אם זה אומר לחבק, ללטף, לעמוד ליד המיטה או לשיר שירים, מה שמתאים לכן - אבל לא להשאיר אותה לבד בחדר כשהיא בוכה. המסר צריך להיות שאמנם לא יונקים יותר, אבל זה ממש לא אומר שנטשנו אותך.
(4) כל תוכנית היא בסיס לשינויים, והכוונה היא לשינויים ולא ל"שבירות", כמו שתראי בגמ"ל שלנו חלו שינויים, לאורך כל הגמ"ל דבקנו בהחלטה שהוא לא יונק בלילה ומהלילה הראשון שבו התחנו לגמ"ול הילד לא ינק באמצע הלילה. אבל חלו שינויים במה שנוגע לשיטת ההרדמה, מי קם אליו בלילה, האם לחבק או לא באמצע הלילה, ומתי זה כבר בוקר ומותר לינוק. השינויים נבעו בעיקר ממחשבה מתוכננת של שנינו. בהתחלה היתה לי תחושה שצריך לדבוק בתוכנית אחת בלבד ושל כינוי עלול להרוס הכל, אבל גיליתי שאם השינויים הגיוניים ומתוכניים ואם דבקים במה שחשוב לנו - שהוא לא יונק בלילה - אז הוא מתרגל ומקבל את מה שחשוב.
(5) שיתוף פעולה. אם לילד יש שני הורים שמגדלים אותו שניהם צריכים לעבוד יחד לתמוך זה בזה ולשתף פעולה, שלא יקבל מסרים סותרים.
4. התוכנית - ההחלטות שקיבלנו לגבי איך עושים את זה
העברנו את המיטה שלו לחדר שלו (הצמוד לשלנו), הראנו לו את המיטה החדשה, וסיפרנו לו, כמה פעמים, שהלילה הוא ישן לבד במיטה שלו ומעכשיו בלילה לא יונקים. כי בחושך לא יונקים ויונקים רק כשיש אור. אמרנו לו שבלילה רק אבא יבוא אליו ולא אמא, ובבוקר כשיהיה אור אמא תבוא להניק אותו.
הוחלט שבתור התחלה רק אבא קם אליו בלילה, וזאת משתי סיבות: א. הבנתי שיהיה לצ'ופ קל יותר לקבל את המציאות החדשה של "לא יונקים" אם הוא לא יראה את אמא. ב. ידעתי שאני לא אוכל לעמוד ביותר מעשרים שניות של בכי רצוף. על סמך סיפורים שקראנו, כאמור, התכוננו לאפשרות שהוא יבכה בין שעה לשלוש שעות. החלטנו שאני לא קמה אליו ויהי מה, לא משנה כמה הוא צורח, אם אבא שלו יצטרך אותי הוא יקרא לי, אם לא קראו לי אסור לי לבוא. הוחלט שאבא ינסה להרדים אותו בליטופים ואם יהיה צורך ירים אותו, אבל ישתדל שלא להרדים אותו בידים, כלומר להחזיר אותו למיטה מיד כשהוא נרגע ולפני שהוא נרדם. חוץ מליטופים, שירים והרגעה על הידיים - לא עוזרים לו להרדם (לא עושים לו טיול בעגלה , לא מנענעים, לא מטיילים בבית), כמובן - מציעים לו בקבוק מים, כמה שהוא רוצה.
בתור התחלה החלטנו שאני ארדים אותו בהנקה אבל לא בשכיבה, כלומר אניק אותו בחושך בכיסא בחדר (החדש) שלו, ליד המיטה של.
5. הביצוע: (סוף סוף) הגמ"ל וההפתעה שהוא הביא איתו
בלילה הרדמתי אותו בהנקה ליד המיטה, תוך כדי הנקה הזכרתי לו שבאמצע הלילה לא יונקים, שבחושך לא יונקים ושרק אבא יבוא אליו, אבל שלא ידאג אבא יהיה איתו וידאג לו. שמתי אותו במיטה כשהוא נרדם, הוא ביקש לחזור אלי, הנקתי אותו עוד קצת והחזרתי למיטה עם בקבוק מים, בפעם השניה או השלישית הוא נרדם. אחרי שעתיים בערך הוא התעורר, אבא שלו ניגש אליו, הוא ביקש את אמא, אבא אמר לו שאמא ישנה ושלא יונקים בלילה, הוא הרים אותו והראה לו מהחלון שחושך והסביר לו שכולם ישנים (הכלבה שלנו, החתול, העורבים שבחוץ). ואז ההפתעה: תוך פחות מעשר דקות של בכי, הילד נרגע וחזר לישון במיטה. אבא ליטף אותו ושר לו שירים עד שהוא נרגע. המנטרה שמלווה אותנו מתחילת הגמ"ל ועד היום היא "שים את הראש ולך לישון", תוך כמה לילות (4 בערך) הוא למד שאיך שהוא שומע את המשפט הזה הוא שם את הראש.
בקיצור - להפתעתנו מאז הלילה הראשון לא היה אף לילה שבו הילד בכה יותר מעשר דקות. בלילות הראשונים הוא התעורר הרבה, בערך כל שעתיים אבל תמיד תוך חמש עד עשר דקות נרגע וחזר לישון. בשבוע הראשון היו פעמים שאבא הרים אותו והראה לו את החושך שבחוץ כדי להרדים אותו. אחרי שבוע הוחלט שהוא מפסיק להרים אותו ומרגיע אותו רק בליטופים, זה בוצע ללא קשיים מיוחדים, שוב הבכי לא נמשך יותר מחמש עד עשר דקות. אחרי שבוע של גמ"ל שבמהלכו מספר ההתעוררויות פחת (היו אפילו כמה פעמים רצפים של 4, 5 ו-6 (!) שעות שינה) החלטנו שלפעמים גם אני אקום אליו בלילה, כשאני קמתי אליו ההרדמה לקחה יותר זמן, הוא ביקש במפורש לינוק, הצביע על הכיסא שליד המיטה, אמר אמ-אמ, אבל הבהרתי לו שאין סיכוי. אני נעזרתי יותר בהרמה כדי להרגיע, אבל גם כשאני הגעתי אליו הבכי לא נמשך יותר מחמש-שבע דקות. הבעיה היתה שהוא נרגע, חזר לישון במיטה ואחרי דקה או שתיים הרים ראש, או אפילו נעמד וביקש שוב שארים אותו ושאניק אותו. בסופו של דבר בהתחלה לקח לי חצי שעה להרדים אותו לגמרי, אבל גם זה השתנה, היו פעמים שהוא חזר לישון תוך 3 דקות, כמו עם אבא, בפעם האחרונה שקמתי (עדיין זה בעקרון התפקיד של אבא) אליו, לקח לי רבע שעה.
6. השינויים
היו כמה שינויים במהלך השבועיים הראשונים של הגמ"ל שבאו בעקבות תוצאות הגמ"ל בשטח. ראשית, עברתי להרדים אותו במיטה, לא בהנקה. כיום אני מניקה אותו בחושך, בכיסא שלו, במשך גג עשר דקות, מעבירה אותו לבקבוק מים ושמה אותו במיטה עם הבקבוק, ויותר הוא לא יונק, גם אם קשה לו להרדם והוא קצת בוכה, אני רק מלטפת ושרה שירים. גם כאן בפעם הראשונה שהרדמתי אותו ככה אמרתי לו בזמן ההנקה מה הולך להיות - היום אתה יונק פעם אחת ואז עובר למיטה ולא יונק יותר. בהתחלה הוא התנגד נעמד במיטה וביקש לינוק שוב, הרמתי אותו והבהרתי לו שיותר הוא לא יונק, לקח קצת זמן, אבל תוך רבע שעה הוא כבר נרגע והסכים להשאר במיטה לשכב, תוך חצי שעה הוא כבר ישן, תוך 3-2 לילות ההרדמה הקתרצה, וכיום הוא נרדם תוך 2-10 דקות.
בנוסף, תוך כמה לילות של גמ"ל נוצרה מציאות חדשה שבה הוא התעורר בחמש-חמש וחצי בבוקר, ינק (כי כבר אור ובוקר) ולא רצה לחזור לישון, זה היה קשור גם לגמ"ל וגם לעובדה שבדיוק עברנו לשעון חורף. מההתחלה החלטנו שאני לא מחזירה אותו לישון איתי במיטה (אני יודעת שיש שכן עושות זאת), אחרי שבוע-שבועיים שבהם נאלצתי להתחיל את היום בחמש בבוקר החלטנו לשנות זאת. החלטנו שמתעקשים איתו שיחזור לישון לפחות עד שש. כשהוא קם לפני שש אבא שלו קם אליו וניסה לשכנע אותו לחזור לישון, היו פעמים שהוא פשוט חזר לישון לעוד שעה, שעה וחצי והיו פעמים שקמתי להניק אותו ורק אז החזרנו אותו לישון. היו גם פעמים שקמתי להניק אותו רק בסביבות שש והיה נראה שהוא רוצה לחזור לישון ואבא שלו הצליח להרדים אותו לעוד שעה.
7. תוצאות ומסקנות
בתוך שבוע מתחילת הגמ"ל ההתעוררויות פחתו משמעותית. בעקרון הוא עבר לישון רצפים של שלוש-ארבע שעות, היו שני לילות שהוא ישן לילה שלם (6- 6.5 שעות ברצף). בד"כ הוא מתעורר כפעמיים בלילה, עדיין - גם היום חודש אחרי שהתחלנו יש לילות שהוא מתעורר 3, והיו גם לילות מעטים של 4 התעוררויות. עדיין הוא לפעמים בוכה בלילה ומבקש את אמא, אבל גם יש פעמים שאבא שלו לא צריך לשיר וללטף אותו ומספיק ללחוש לו ששש מחוץ לחדר והוא נרגע. בכל אופן, כאמור מתחילת הגמ"ל הוא מעולם לא ינק יותר באמצע הלילה. כלומר אני יכולה כבר לישון לילה שלם רצוף! בשום שלב, כאמור, הוא לא בכה ליותר מעשר דקות ברצף, וגם 10 דקות זה היה נדיר. ההרדמה עכשיו הרבה יותר קלה, מהרדמה איתי במיטה שלקחה חצי שעה, הוא נרדם היום אחרי הנקה, תוך כחמש דקות, במיטה שלו. כיום הוא מתעורר בד"כ בסביבות שש שש וחצי בבוקר, וגם אם הוא מתעורר ויונק בחמש-חמש וחצי, הוא חוזר לישון אחר כך. מבחינתו הילד גמול מיניקת לילה כבר מהלילה הראשון, הוא בהחלט לא גמול מלהתעורר ולקוות שאמא תבוא, אבל הוא מתגבר על זה יפה מאד!